פרויקט לחזור הביתה 
מתגעגעים הביתה? 
 
 הכירו, משפחת סובול    צילום: יגאל עמר    
פרויקט לחזור הביתה |
 

גם אתם מתגעגעים לבית של ההורים? לקראת עליית "מגדלים באוויר" משתתפי הסדרה כותבים מהי משמעות החזרה הביתה עבורם ועל המקום הכי משפחתי שיש. לכבוד עליית פרויקט לחזור הביתה, יוצרות הסדרה, מרב נחום ומרב שקד, כותבות על השתלטות הדימיון על דף לבן ועל השטיקים הקטנים בבית ההורים. פרויקט אישי במיוחד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

מול דף לבן | מרב נחום

כילדה חייתי בעולם של דמיון חצי מהזמן. היה לי אבא שחי מתחת למים בבריכה, רכבת הרים בתוך הארון, ואי בודד אמיתי בחדר אורחים של סבתא מלכה. הייתי מספרת סיפורים וחיה אותם. בכיתה א' התחלתי לכתוב "ספרים" של ממש. הייתי כותבת סיפורים ואז גוזרת את הדפים ועושה להם עטיפה קשיחה מחתיכות של קופסת נעליים עם ציורים שציירתי עליהן, וקושרת הכל יחד כדי שזה ייראה בדיוק כמו ספר. מאז, תמיד כתבתי, גם כשעברנו לגור בחו"ל והשתנתה לי השפה. כל שנה חיכיתי לתחרות ה "Young Authors" (כותבים צעירים), ואז הייתי שוקעת שוב לתוך סיפור, לעולם מומצא משלי.

 

בגיל התיכון משהו השתנה, פתאום לא הצלחתי להתחבר באותה קלות לעולם הדמיון שלי ולאט לאט הגישה שלי אליו נחסמה. כל פעם שניסיתי זה לא ממש הלך, עד שבאוניברסיטה כבר לא הייתי מסוגלת לשבת מול דף לבן ריק.

 

רק אחרי כמה שנים, החלטתי שאני לא מוותרת, ישבתי הרבה מאוד זמן מול הרבה מאוד דפים ריקים עד שבסוף הצלחתי. בהתחלה כמה שורות, אח"כ סצנה ולאט לאט חזרתי לכתוב. היום שאני מסתכלת על סדרה שלמה שכתבתי. אני מרגישה שחזרתי לעצמי, חזרתי הביתה.

 

ישר למקרר | מרב שקד

הבנות חוזרות הביתה
 הבנות חוזרות הביתה 
 צילום: אלדד רפאלי 
 

יש משהו במחשבה על לחזור לגור עם ההורים, שקצת הופכת את הבטן, גם אם גדלת בבית הכי נורמאלי שיש (יש כזה דבר?). ישר יש איזו הרגשה של כישלון, של תקיעות והופס... שוב אני בת 16 והטיפש-עשרה חוזר אצלי ובגדול. זה לא משנה אם חדר הילדות שלך הוסב לחדר עבודה או מחסן, או במקרה שלי, גם אם זה כבר לא חדר ילדות שלך אלא דירה אחרת לגמרי. הבית של ההורים זה כנראה משהו לא גיאוגרפי לחלוטין. וההורים, גם זה לא בדיוק מה שזכרת.

 

אם באים פעם או פעמיים בשבוע לארוחת שישי או ביקור קצר זה לא כמו לגור איתם. רק כשנמצאים איתם ממש על בסיס יום יומי מבינים שגם הם התבגרו. פתאום נזכרים בשטיקים הקטנים שלהם (שחלקם גדלים עם השנים) וכן, גם השטיקים הקטנים שלנו קופצים לנגד עינינו וכמה שננסה להתכחש, די ברור מאיפה הם הגיעו. למרות שדורות על דורות נשבענו שלא נהיה כמו ההורים שלנו, בסוף קלמנטינות לא נופלות מעץ תפוחים, או משהו כזה.

 

יש גם משהו ששמתי לב אליו. איך שמגיעים לבית של ההורים הולכים ישר למקרר. גם אם אין שם כלום, גם אם לא רעבים, גם אם גדלת על שניצל קפוא ו'סנפרוסט'. ותמיד, תמיד תמיד רוצים לישון שם (צורך שגדל במיוחד אחרי שיש ילדים). אבל בתוך כל זה יש ביטחון מאד חזק. לפחות כשאני נכנסת לבית של ההורים שלי אני יודעת בדיוק למה אני נכנסת. אני יודעת שישאלו אותי בדיוק את השאלה שהכי לא רציתי שישאלו, אני יודעת שאני אתעצבן ואגיד משהו לא יפה ושאתחרט על זה אחר כך כי הם אבא ואמא שלי והם אוהבים אותי כמו שאני אוהבת את הבנות שלי והכוונות שלהם תמיד תמיד טובות. אז מה הבעיה לעזאזל? למה זה כל כך מסובך?

 
 

נענע10 קוראת גם לכם לבוא הביתה

מהי החזרה הביתה מבחינתכם? מהי משמעות ההגעה לבית ההורים עבורכם? מה התחושות הראשונות שעולות בליבכם כשאתם שבים הביתה? כיתבו לנו ואנחנו נפרסם את הדברים במקום הכי משפחתי שיש. תרגישו בבית.

 

לכל הכתבות בפרויקט לחזור הביתה

 

מגדלים באוויר, סדרת הדרמה החדשה של ערוץ 10, החל מה- 19.10.09, ימי שני בשעה 21:40

 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by